- מֵלַע
- מֵלַעm. (לעע, v. לוֹעַ) whiskers; מ׳ של שיבולין glume, the outer husk of grains.Pl. מְלָעִין. Ukts. I, 3; Ḥull.119b, sq. מְלָאי; Tosef.Ukts.I, 2 מְלָאִין של שובלין ed. Zuck. (R. S. to Ukts. l. c. מלעין; Var. Tosef. ed. Zuck. סלעי׳, corr. acc.).Ḥull. l. c. במלאי שבין המְלָאִים when he takes hold of a number of glumes (which do not break).
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
